קרן קונרד אדנאור שיתוף פעולה בינלאומי

אוניברסיטת תל-אביב מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה

התכנית לחקר הפוליטיקה הערבית בישראל

אוניברסיטת תל-אביב, רמת אביב, 69978, טל': 03-6409991, פקס: 03-6406046

עדכן בחירות 2003

גיליון מספר 1, 5 דצמבר 2002

הבחירות לכנסת ה- 16 בקרב האזרחים הערבים בישראל

עורך: ד"ר אלי רכס

תוכן העניינים

א. דבר העורך

ב. עמדות

1. ד"ר אלי רכס: לשאלת השתתפות הערבים בבחירות

2. גילוי דעת מטעם שוקי ח'טיב, יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל

3. ד"ר שרה אוסצקי-לזר: מגמות בהצבעת האזרחים הערבים לקראת בחירות ינואר 2003

ג. סקרי דעת קהל

1. התייחסות עיתון התנועה האסלאמית לממצאי סקרי דעת קהל

2. סקר מכון "מותגים"

ד. לקט מן העיתונות

1. הערכות כלליות

2. שאלת החרמת הבחירות

3. רשימה ערבית משותפת

4. התנועה האסלאמית

5. חד"ש

6. מד"ע

7. בל"ד

8. אל-אצלאח - מפלגה חדשה

9. מפלגות ציוניות

10. מעורבות הרשות הפלסטינית בבחירות

11. שונות

ה. נתוני רקע

1. הצבעת הערבים בבחירות לכנסת מאז קום המדינה

2. תוצאות ההצבעה למפלגות העיקריות בבחירות לכנסת ה- 15 (1999)

3. הצבעת הערבים: השוואה בין שלוש מערכות הבחירות הקודמות

א. דבר העורך

אנו שמחים להעביר לעיונכם את הגיליון הראשון של "עדכן בחירות 2003" העוסק בבחירות לכנסת ה- 16 בקרב האזרחים הערבים בישראל. זהו כלי עזר המכיל ריכוז של מידע עדכני על הפעילות הפוליטית והתכונה לקראת הבחירות בקרב הציבור הערבי.

העדכן מושתת על החומר הנצבר במאגר המידע של התכנית לחקר הפוליטיקה הערבית בישראל, הפועלת בשיתוף עם קרן קונרד אדנאור. חלקו האחד כולל מאמרי עמדה, שרובם נכתבו במיוחד למען פרסום זה. חלק אחר מציג ממצאי סקרי דעת קהל וחלק נוסף מביא לקט מן העיתונות, תוך שימת דגש על ידיעות וכתבות מהעיתונות הערבית. לבסוף כולל הפרסום נתוני רקע על דפוסי ההצבעה של הציבור הערבי בעבר.

בכוונתנו להוציא לאור עוד מספר גיליונות עד הבחירות ולאחריהן. מאמרי העמדה משקפים את דעת כותביהם בלבד.

לתגובות ניתן לפנות אל:

· אתר מרכז משה דיין באינטרנט: www.dayan.org

· התכנית לחקר הפוליטיקה הערבית בישראל: אריק רודניצקי

טלפון03-6409991 / פקס 03-6406046

· ד"ר אלי רכס: relie@post.tau.ac.il

e-rekhess@northwestern.edu

ב. עמדות

1. ד"ר אלי רכס: לשאלת השתתפות הערבים בבחירות

בשנים שחלפו מאז הבחירות לכנסת ה- 15 התדרדרו היחסים בין יהודים לערבים בישראל לשפל חסר תקדים. הבחירות הנוכחיות עומדות בצל אירועי הדמים של אוקטובר 2000. אחת התגובות של הציבור הערבי לשסע שנפער בעקבות המהומות בגליל ניתנה בפברואר 2001, שעה שמרבית הבוחרים הערביים, בעצת מנהיגיהם, החרימו את הבחירות לראשות הממשלה. רק 18% מבעלי זכות ההצבעה הגיעו לקלפיות, שיעור נמוך שעמד בניגוד מובהק לאחוזי השתתפות גבוהים בעבר.

השאלה המרכזית המנסרת בחלל האוויר כיום, היא האם התפנית החדה שהתחוללה בבחירות 2001 תחזור על עצמה. הסקרים מצביעים על שיעור ירידה מסוים בהיקף ההצבעה. חברי הכנסת הערביים מפגינים ביטחון עצמי ומאמינים כי דפוסי העבר יישמרו. אם אכן יחזרו הבוחרים הערביים אל הקלפיות בהמוניהם יעיד הדבר על דבקותם בפוליטיקה הפרלמנטרית המסורתית, על אמונתם בכנסת כמסגרת מאבק לגיטימית, ועל האמון שהם רוחשים לנציגי המפלגות המתחרות במגזר הערבי.

יש מקום, יחד עם זאת, לבחון באורח ביקורתי יותר את השלכות ההתפתחויות מאז 1999 על דפוסי ההצבעה של הציבור הערבי. משבר האמון בין המדינה לאזרחים הערבים לא קהה. נהפוך הוא; הוא מעמיק והולך. המשך ההתעלמות הממשלתית וחוסר הטיפול במכלול הבעיות המעיקות על האוכלוסייה הערבית החל במצוקת הקרקע, דרך היעדר תשתיות וכלה בחוסר תיעוש וקיפאון כלכלי - כל אלה מהווים קרקע פורייה לניכור מצטבר. כאמור, מעל מרחף צילם של 13 הרוגי אוקטובר 2000. תחת השפעת האינתיפאדה המתמשכת בשטחים וגידול במספר האזרחים הערבים המעורבים בפעילות עוינת, גברו ביטויי השנאה והגזענות מצד הציבור היהודי כלפי הערבים. אווירה שלילית זאת של הדרה והזנחה, תסכול ומרירות, תרמה רבות (לצד גורמים אחרים) להחלטה שלא להצביע ב- 2001, וייתכן שתבוא לידי ביטוי גם בבחירות הקרבות.

שיקול נוסף שישפיע על ההכרעה אם להשתתף בבחירות או לא הוא היחס כלפי חברי הכנסת הערביים. בשנים האחרונות גברה אכזבתו של הציבור הערבי מהנהגתו הפרלמנטרית. הנתונים בסקר גבעת חביבה (ראה להלן) מצביעים על כך בבירור. הגידול במספר חברי הכנסת הערביים עמד ביחס הפוך ליכולתם לחולל שינוי של ממש במצבה של האוכלוסייה הערבית ולהביא מרפא לחולייה. הם מעולם לא שותפו בקואליציה ממשלתית ולא הצליחו לנתב את כוחם הפרלמנטרי לעמדת מינוף פוליטי. הפוליטיקה הערבית הפרלמנטרית נקלעה למצב של שוליות והדרה.

נוכח מציאות זאת התפתחה בציבור הערבי בהדרגה תזה חלופית הגורסת כי אין לערבים מה לחפש בכנסת ישראל וכי, לעומת זאת, עליהם לשקוד על פיתוח מוסדות ייצוגיים משלהם. כך התעצמה הקריאה לפתח ערוצים חלופיים, חוץ-פרלמנטריים לכנסת, ועלתה הדרישה לפרלמנט ערבי נפרד. כך, למשל, גרס אסעד גאנם, כי אם יימנעו בוחרים רבים בבחירות הבאות, תידון האפשרות של "בחירת גוף פוליטי ערבי-פלסטיני שייבחר בבחירות ארציות ויהיה מעין מנהיגות לאומית לפלסטינים בישראל" (הארץ, 12.2.01). גם "בני הכפר" טענו שיש לנצל את ההתעוררות הלאומית כדי "להרכיב פרלמנט ערבי, אשר יארגן את המונינו מבחינה לאומית, יקבע את מהות הקשר עם הממסד הישראלי וישמש כלי מאבק שיחצוץ בפני היסחפות המונינו אל מאבק במסגרת הכנסת בלבד" (כל אל-ערב, 9.2.01).

תומכי הרעיון של מוסדות ייצוגיים, וביניהם בל"ד, מדגישים כי אין לראות בכך כיוון בדלני, אולם מתנגדיהם, בעיקר נציגי מק"י / חד"ש שוללים את הקו של הסתגרות לאומית המשרתת לדבריהם את הימין הקיצוני ומספקת אמתלה לשלטונות להמשיך באפליה ובקיפוח.

תנועה פוליטית נוספת, אשר הצעידה את רעיון המוסדות העצמאיים כברת דרך קדימה, היא התנועה האסלאמית. הפלג הדוגמטי בראשות שיח' ראיד צלאח הביע מאז ומתמיד התנגדות נמרצת להשתתפות בכנסת על יסוד טיעון דוקטרינאלי שלא תיתכן השתתפות אסלאמית במסגרת היונקת את הלגיטימציה שלה מריבונות העם היהודי.

ישנן, אפוא, מספר שאלות פתוחות הנוגעות להשתתפות הערבים בבחירות הקרבות. ראשית, נוכח המשך הקיטוב ביחסי יהודים-ערבי והניכור כלפי הממסד יקשה על המפלגות הציוניות להבטיח שיעור הצבעה גבוה. הליכוד אינו נוהג כמפלגת פטרונג' שבשלטון וממילא אחיזתו בקרב הערבים רופפת. מפלגת העבודה ייתכן ותתחזק עם בחירתו של עמרם מצנע כיו"ר, אך יש לזכור כי עליה להיחלץ מנקודת שפל חסרת תקדים אליה התדרדרה בבחירות 1999. שנית, הבחירות הקרבות יהוו מבחן כוח לתנועה האסלאמית. יש סימנים כי הפלג הדוגמטי מכה שורשים בקרב הערבים בישראל והשאלה היא האם יטיל את מלוא כובד משקלו כדי להביא להחרמת הבחירות ומה תהיה מידת ההיענות. שלישית, תלויה ועומדת מידת יציבותה של המערכת הפוליטית הערבית "הוותיקה" בדפוסיה המסורתיים. האם יבשרו בחירות אלה את קריסתה של הפוליטיקה הפרלמנטרית ואת עלייתו של הדגם הבדלני החלופי, עם או בלי תקופת ביניים של כאוס פוליטי? אם אכן כך יקרה, תהיה לכך השפעה מרחיקת לכת על מעמדו של המיעוט הערבי במדינת ישראל, ועל עתיד יחסיו עם הרוב היהודי.

ולבסוף, מעניין יהיה במיוחד לעקוב אחר אותם חברי כנסת ערביים שב- 2001 עשו את כל שבכוחם כדי להניא את הבוחרים מלהשתתף בבחירות לראשות הממשלה - שכזכור לא נגעו לכיסאם האישי - ולבחון כיצד אותם פוליטיקאים מתפתלים היום כדי לשכנע את הציבור הערבי לפעול במהופך וליטול חלק בבחירות 2003 - בהן הם אלה העומדים למבחן.

2. גילוי דעת מטעם שוקי ח'טיב, יו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל

27.11.02

הבחירות לכנסת ה- 16 תתקיימנה בתאריך 28.1.03, בצל התגברות הדיכוי והתוקפנות כלפי עמנו הפלסטיני בשטחים הכבושים, ובצל התגברות תופעות הגזענות והאיבה כלפי הציבור הערבי והנהגתו בישראל.

הימין הקיצוני הדוגל בטרנספר, העומד בראש הפירמידה הפוליטית בארץ, מנסה להוציא את הציבור הערבי ממעגל ההשפעה הפוליטית על-ידי מסע הסתה מתוכנן נגד חברי הכנסת הערבים, באמצעות חקיקת חוקים גזעניים, מנוגדים לדמוקרטיה ורק מעצם נוכחותנו בארץ הזו.

הציבור הערבי נושא באחריות לאומית להשתתף ולפעול ברצינות כדי למנוע את הגעתה של ממשלה ימנית קיצונית שתמשיך את מדיניות הדיכוי והכיבוש, ותמשיך את מדיניות האפליה נגד הציבור הערבי שלנו.

מכאן, שומה עלינו בבחירות אלה להשמיע את קולנו באופן ברור לגבי כל הבעיות הגורליות העומדות על הפרק, ובמיוחד אלה הנוגעות לעתידנו, וגם לעתידם של שני העמים. זאת באמצעות השתתפותנו הפעילה בבחירות הקרובות, במטרה להביא למספר גדול ככל שניתן של חברי כנסת שיפעלו באופן ברור למען הבעיות הלאומיות והאזרחיות שלנו, ובאמצעות הימנעות מהצבעה למפלגות ציוניות המתנכרות לזכויותינו הלאומיות והאזרחיות, והמתייצבות נגד השלום הצודק המבוסס על הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים. בכך נגביר את משקלנו ואת השפעתנו הפוליטית הקולקטיבית.

מתוך אחריות זו, ומתוך האמון שאני רוחש להנהגת המפלגות הפעילות בקרב הציבור הערבי, אני פונה בזאת לגורמים, למפלגות ולתנועות הפוליטיות לשקוד על פיתוח הכלים הדרושים והצעדים המעשיים על-מנת למנוע את בזבוז הקול הערבי, וזאת מבלי לפגוע בעקרונות הדמוקרטיה והפלורליזם הפוליטי.

על בסיס קריאה זו, אעשה כל שביכולתי למען הגשמת מטרות אלה, שיבטיחו כי הקול הערבי יהיה אפקטיבי, ולמען העלאת השפעתו ונוכחותו הפוליטית.

בכבוד רב,

שוקי ח'טיב

יו"ר ועדת המעקב העליונה

של האוכלוסייה הערבית בישראל

3. ד"ר שרה אוסצקי-לזר: מגמות בהצבעת האזרחים הערבים לקראת בחירות ינואר 2003

* הכותבת היא מנהלת המכון לחקר השלום, ומנהלת שותפה של המרכז היהודי-ערבי לשלום, בגבעת חביבה.

במלאת שנתיים לאירועי אוקטובר 2000 בתוך הקו הירוק יזם המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה סדרת סקרים בקרב מדגם מייצג מקרב האזרחים הערבים בישראל, כדי לבדוק את עמדותיהם בנושאים פוליטיים, לאומיים ואזרחיים. בין השאר נשאלו הנסקרים על כוונותיהם להצביע או לא להצביע בבחירות. הסקרים נערכו על ידי מכון "יאפא" בנצרת, בהנהלת עאס אטרש.

בסקר שנערך בספטמבר 2002 רק באזור המשולש, ועוד לפני שנודע על הקדמת הבחירות, ענו 46.6% מהנשאלים כי בכוונתם להצביע, 29.1% ענו בשלילה ו- 24.4% טרם החליטו.

שאלה דומה שהופנתה למדגם מייצג ארצי של כלל האוכלוסייה הערבית חודש לאחר מכן העלתה ממצאים דומים של המתכוונים להצביע, ואחוז גבוה יותר של נמנעים: 47.8%, 37.7% ו- 14.4% בהתאמה.

מייד לאחר שהוכרז על הקדמת הבחירות ונקבע מועדן ל28- בינואר 2003, חזרנו ושאלנו על הכוונה להצביע, והפעם התבקשו הנשאלים להשיב גם למי יצביעו.

סקר זה נערך ב- 8-9 בנובמבר, בקרב מדגם מייצג של 756 נשאלים ערבים.

להלן עיקרי הממצאים שעלו מן הסקר:

רק כמחצית (% 54.6) מהאזרחים הערבים כבר החליטו שישתתפו בבחירות, 30% הצהירו שלא ישתתפו ו- 15.4% טרם החליטו.

מבין אלה שהחליטו לבחור, 5.4% טרם החליטו למי, 2.2.% יטילו פתק לבן ועוד 4% סרבו לגלות את כוונותיהם.

להלן התפלגות ההצבעה של שאר הנשאלים:

ההצבעה למפלגות הערביות יורדת בדרך כלל ועומדת על כ- 60%, לעומת כ- 70% בבחירות 1999:

רע"ם יורדת בצורה משמעותית, ומאבדת כמחצית מכוחה - 17.6% לעומת 30% ב1999-.

חד"ש מקבלת 16% לפי הסקר, ירידה מ- 21% ב1999-.

בל"ד (בשארה), שרץ בבחירות הקודמות עם טיבי ויחד קיבלו 16.8%, תקבל לפי הסקר 11.9%.

התנועה לשינוי בראשות אחמד טיבי מקבלת לפי הסקר 11.5%. שתיהן מגדילות את כוחן.

אם ירוצו יחד, יקבלו למעלה מ- 23% ויוכלו להיות המפלגה המובילה, אך נראה שהדבר לא יקרה.

המפלגה הערבית הלאומית (מוחמד כנעאן שפרש מרע"ם) מקבלת רק 2.5%.

מההצבעה למפלגות היהודיות עולה:

מפלגת העבודה עולה ל 12.6% ומגדילה את כוחה לעומת בחירות 1999 (אז קיבלה 7.4%), ככל הנראה בשל החזרה לשיטת ההצבעה בפתק אחד. הסקר נערך לפני בחירתו של עמרם מצנע ליו"ר המפלגה, בחירה שנראה כי תגדיל עוד את תמיכת הערבים בעבודה.

מרץ עולה ל- 8.3% לעומת % 5 שקיבלה ב1999- (טרם נקבע מי המועמד הערבי ברשימתה).

הליכוד, כמפלגת שלטון, עולה מ- 3.8% ל- 6.8%.

המפלגות היהודיות מקבלות יחד כ30%-.

הערכת ההנהגה הערבית

הסקר ביקש לבדוק את מידת שביעות הרצון של האזרחים הערבים מתפקוד הנהגתם ומוסדותיהם המייצגים. רוב הנשאלים, 42.4%, נתנו "בינוני" כציון כללי לתפקוד ההנהגה. למעלה מ- 20% אמרו כי הוא טוב או מצוין ואילו 37% הגדירוהו כרע או רע מאד.

לשאלה הממוקדת על חברי הכנסת הערבים השיבו 47.5% כי הם מטפלים בענייני האוכלוסייה הערבית במידה "בינונית", 32% אמרו כי הם אינם עושים זאת וקצת יותר מ- 20% בטוחים כי חברי הכנסת אכן מטפלים היטב בעניינם.

חברי הכנסת הערבים גם נתפסים על ידי כרבע מהאזרחים הערבים כ"גוף המבטא ביותר את האינטרסים שלהם במדינת ישראל". הממשלה זוכה ל11.3% ואילו ועדת המעקב העליונה רק 7.7%. אולם הנתון המעניין בשאלה זו מצביע על כך כי 33.4% מן הנשאלים סבורים שאף אחד מן הגופים הפוליטיים אינו מבטא את האינטרסים שלהם - לא הממשלה, לא הכנסת, לא העמותות ולא ועדת המעקב. תשובה זו מראה על אי שביעות רצון של האזרחים מן המוסדות המייצגים, הן ברמת המדינה והן ברמת הקהילה הערבית.

בהקשר זה מעניינת תמיכתם הגדולה של הנשאלים בהקמת גוף ייצוגי נבחר לכלל האוכלוסייה הערבית בישראל. 73.5% ענו כן, 19.7% - לא ול6.8%- אין דעה בנושא. יש להדגיש כי חלקים מהציבור הערבי אינם מיוצגים בועדת המעקב כמו אוכלוסיית הדרוזים והאופוזיציות במועצות המקומיות ובעיריות.

תוצאות הסקר מצביעות להערכתנו על מגמה נמשכת של אבדן אמון במערכת הדמוקרטית הישראלית ותחושה שאין ביכולת הערבים להשפיע עליה. כמו כן מושפעת התנהגות פוליטית זו מאי שביעות רצון מתפקודם של חברי הכנסת הערבים ומן המוסדות המייצגים את האוכלוסיה.

מגמה זו של אכזבה מדרך הפעולה הדמוקרטית ואדישות כלפי הבחירות עלולה להביא, לדעתנו, להתרחקות נוספת של האזרחים הערבים מן המערכת הישראלית ולמגמה של ניכור ובדלנות.

הקריאה המאורגנת להחרמת הבחירות לראשות הממשלה שנערכו בפברואר 2001, חוזרת עתה כבומרנג אל המפלגות הערביות, וכבר החל ויכוח פומבי האם יש להחרים גם את הבחירות הבאות. כמו כן לא ברור האם כל בעלי זכות הבחירה אכן הפנימו את החזרה לשיטת הבחירות הישנה ואת משמעויותיה לגבי דפוס ההצבעה הרצוי מבחינתם.

בשלב זה עדיין נערכות שיחות בין המפלגות השונות על מיזוגים, הליכה משותפת והסכמי עודפים, כך שהתמונה יכולה להשתנות עד לבחירות.

להלן התשובות המפורטות לשאלון:

1. האם תשתתף בבחירות לכנסת אשר יתקיימו בחודש ינואר 2003:

אחוז	תשובה
54.6	כן
30.0	לא
15.4	לא החלטתי
100.0	סה"כ
508	N

2. לאיזו מפלגה תצביע:

אחוז	תשובה
17.6	הרשימה הערבית המאוחדת (רע"מ)
16.2	חד"ש
11.9	בל"ד (עזמי בשארה)
11.5	התנועה הערבית לשינוי (אחמד טיבי)
2.5	המפלגה הלאומית הערבית (מוחמד כנעאן)
12.6	מפלגת העבודה
6.8	הליכוד
8.3	מרץ
0.4	שס
0.4	מפדל
0.4	עם אחד
5.4	לא החלטתי
2.2	פתק לבן
4.0	סודי
100.00	סה"כ
278	N

3. האם אתה בעד הקמת רשימה ערבית אחת אשר תתמודד לכנסת הבאה ותכלול בתוכה את כל המפלגות הערביות:

אחוז	תשובה
80.7	כן
10.4	לא
8.9	אין דעה
100.0	סה"כ
508	N

ג. סקרי דעת קהל

1. התייחסות עיתון התנועה האסלאמית לממצאי סקרי דעת קהל

התייחסות לסקר שבוצע בתאריכים 9-8 בנובמבר על-ידי "מכון יאפא" בנצרת, אשר הקיף מדגם של 756 נשאלים, הופיעה גם בעיתון צות אל-חק ואל-חריה (15.11.02). עיתון זה מייצג את הפלג הצפוני בתנועה האסלאמית בראשות שיח' ראיד צלאח, אשר מרכזו באום אל-פחם.

להלן הממצאים הנוספים וניתוחם כפי שהופיעו בעיתון:

"ברור מתוצאות אלה כי ועדת המעקב, שנחשבת לפרלמנט של הערבים, איבדה את מעמדה באופן ניכר, במיוחד ש- 73.5% תומכים בהקמת גוף מייצג נבחר של האזרחים הערבים, בתור אלטרנטיבה לועדת המעקב."

"לגבי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, 58% אמרו שההחלטה גזענית, 20.8% אמרו שמדובר בניסיון לפגוע בכל האזרחים הערבים, ו- 12.1% סבורים שזו החלטה נכונה. לפי דעתם של עורכי הסקר, התומכים בהחלטה משתייכים לדתות אחרות, חילונים, או כאלה המתנגדים לתנועה האסלאמית. לשאלה על מידת ההשפעה של הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ למסלול הפוליטי של האזרחים הערבים, ענו 20% כי הדבר לא ישפיע, 19.8% אמרו שהדבר יוביל להחרמת הבחירות, 20.2% ענו שהדבר יוביל למעבר למפלגות אחרות, 33.1% ענו כי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק תוביל להקמת תנועה או מפלגה אסלאמית תחת שם אחר."

עמדות כלפי האינתיפאדה

"46.9% אמרו שהם תומכים בהקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, 13.7% אמרו שהם תומכים במדינה דו-לאומית, 4.8% תומכים בהקמת מדינה אסלאמית על כל שטח פלסטין, 9.2% תומכים במדינה חילונית משותפת."

"17.6% תומכים בהעברת יישובים שנמצאים על הגבול למדינה הפלסטינית, 61.3% התנגדו לרעיון. 78% סירבו להסתפח אל המדינה הפלסטינית. המיעוט אשר תומך בהסתפחות הצדיק זאת בסיבות שונות, ביניהן העובדה שהם פלסטינים, או שהם סובלים מגזענות, או שיש להם קרובי משפחה בצד האחר. לגבי המתנגדים, 48.4% מהם אמרו שהסיבה להתנגדותם היא שהם התרגלו לחיות בישראל, 32.5% אמרו שהמעבר למדינה הפלסטינית הוא ויתור על המולדת ועל אחדות הציבור הערבי."

"65% מהנשאלים תמכו בהפסקת האינתיפאדה. 83% תומכים באינתיפאדה לא אלימה מצד שני הצדדים. 10.6% תומכים בהמשך ההתנגדות."

"לגבי תפקיד האזרחים הערבים באינתיפאדה, ענו 44% כי התפקיד הוא פוליטי, 22.2% אמרו כי התפקיד מתבטא בתמיכה מורלית וכספית, 19.6% - תפקיד נייטרלי, 10.3% - אין להם תפקיד בסכסוך הנוכחי."

"הסקר הראה כי קיימת אכזבה גדולה מהרמה הפוליטית במישור הארצי והמקומי, וירידה חדה במספרם של אלה המוכנים להשתתף במשחק הפוליטי הישראלי. מתברר גם שהאזרחים הערבים התעייפו מהאינתיפאדה ורוצים שהיא תיפסק, ושאין להם תפקיד פעיל באינתיפאדה."

2. סקר מכון "מותגים"

הסקר התפרסם בעיתון כל אל-ערב היוצא לאור בנצרת, בתאריך 22.11.02.

להלן ממצאי הסקר וניתוחם כפי שהופיעו בעיתון:

הסקר, שהקיף 512 נשאלים, מראה כי ציבור הבוחרים הערבי מתכוון להצביע ל- 4 רשימות ערביות עיקריות: הרשימה הערבית המאוחדת, בל"ד (בשארה), חד"ש, ותע"ל (טיבי). הסקר מצא כי רק 42% מהציבור הערבי יודע כי הח"כים בשארה וטיבי, אשר נבחרו ברשימה משותפת בבחירות 1999, התפצלו מאז. להלן תוצאות הסקר באשר למגמות ההצבעה של הציבור הערבי, כפי שפורסמו בעיתון:

המפלגה	אחוזי תמיכה
רע"מ	15.5
בל"ד	14.2
חד"ש	13.4
תע"ל	13.2
העבודה	6.9
מרץ	5.1
ליכוד	2.9
עם אחד	0.6
ש"ס	0.2
טרם החליטו	10.6
לא יצביעו (יחרימו)	17.0
לא מעוניינים לגלות	0.4
סה"כ	100.0
N	512

לגבי קואליציות אפשריות בין המפלגות הערביות, השיבו 31% מהנשאלים כי הם תומכים בקואליציה בין רע"מ לתע"ל; קואליציה כזו תקבל 6-5 מנדטים. 26.9% מהנשאלים השיבו כי הם תומכים בקואליציה בין חד"ש לתע"ל; קואליציה כזו תקבל כמעט 5 מנדטים.

לדברי העיתון, פרשנים אומרים שהעובדה שהציבור הערבי לא יודע כי בשארה טיבי התפצלו משמעותה שכאשר הנשאלים משיבים "בל"ד" הם מתכוונים לבשארה וטיבי ביחד, וכי כשליש מתומכי טיבי התכוונו אליו כאשר הם ענו "בל"ד".

ד. לקט מן העיתונות

1. הערכות כלליות

להלן לקט התבטאויות מפי חברי כנסת ואישי ציבור ערבים, כפי שפורסמו בעיתון כל אל-ערב (8.11.02) בכתבה שכותרתה: "איך תנהגנה הרשימות הערביות בבחירות לכנסת ה- 16?"

· ח"כ מחמד ברכה (חד"ש): "אני לא חושב שהחזרה לשיטת הבחירות הקודמת תשפיע לרעה על המפלגות הערביות. מה שדרוש הוא פעילות משותפת ערבית-יהודית נרחבת ככל האפשר."

· ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה (רע"מ): "ההחלטה האסטרטגית של התנועה האסלאמית הייתה ועודנה לרוץ לבחירות. קריאתנו לרשימה ערבית מאוחדת עומדת בעינה."

· ח"כ עזמי בשארה (בל"ד): "הרעיון של רשימה ערבית מאוחדת עולה בקנה אחד עם ההגות הפוליטית שלנו. אם זה לא יתממש, זכותנו לרוץ בבחירות באופן עצמאי."

· ח"כ טלב אל-צאנע (מד"ע): "מפלגתנו מחויבת לרשימה המאוחדת [רע"מ]. אנו לא מציבים ולא נציב קווים אדומים בפני כל מפלגה שהיא להצטרף."

· ח"כ מחמד כנעאן (המפלגה הלאומית הערבית): "נתאמץ ככל יכולתנו כדי להשיג את הקואליציה הרחבה ביותר. אם ניכשל, נרוץ לבחירות בנפרד."

· ח"כ האשם מחאמיד (חזית האחדות הלאומית): "לא נרוץ לבחירות באופן עצמאי. הציבור הערבי יעניש את המפלגות שישימו טריז בפני אחדות ערבית."

· ד"ר אחמד טיבי (התנועה הערבית לשינוי): "החלטתנו היא לרוץ לבחירות באופן עצמאי. אם יהיו מגעים להתלכדות ערבית נרחבת, אנו נהיה חלק מכך."

· ח"כ נואף מצאלחה: "עומדות בפניי 3 אפשרויות: פרישה מהחיים הפוליטיים, הצטרפות למפלגה ערבית, או לרוץ לבחירות עם עמיר פרץ."

· רג'א אגבאריה (מזכיר הפלג האחד של תנועת "בני הכפר"): "נחרים את הבחירות. אני בעד בחירת פרל