הערבים בישראל - שנתיים לפרסום דוח ועדת אור

shamir coverאירועי אוקטובר 2000 החמורים, שפגעו פגיעה קשה במרקם היחסים העדין בין היהודים והערבים בישראל, העלו מחדש למודעות הציבורית את מכלול הבעיות הקשורות במגזר הערבי. תרמו לכך גם עבודתה ומממצאיה של ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט תאודור אור, שהבליטה במיוחד את ההפליה וחוסר השוויון שהם מנת חלקם של אזרחי המדינה הערבים.

ב-19 בספטמבר 2005, מקץ שנתיים לפרסום דו"ח הוועדה, נשא חבר הוועדה, פרופ' (אמריטוס) שמעון שמיר, הרצאה באוניברסיטת תל-אביב, במסגרת תכנית אדנאואר לשיתוף פעולה יהודי-ערבי. הוא שרטט בהרצאתו בעין ביקורתית ונטולת פניות תמונת מצב עדכנית של אזרחי ישראל הערבים ויחסי יהודים-ערבים במדינה, תוך התמקדות בשאלה באיזו מידה חל מאז פרסום הדוח שיפור במצבם של האזרחים הערבים ובמידת קיפוחם והפלייתם. בסקירה מקיפה של מכלול הנושאים הקשורים בבעיותיו של המגזר הערבי, מבחין פרופ' שמיר בין נושאים "רכים" בלשונו, שעניינם עמדות ותחושות, לבין נושאים "קשים", דהיינו הבעיות החומריות שמהן סובל המגזר הערבי.

במסגרת הנושאים ה"רכים" מודגשים בהרצאה היבטים חיוביים, כמו העלאת סוגיית הערבים בישראל לשיח הציבורי, עד כדי תחילת דיון במעמדם החוקתי. אך בצדם מוצגים היבטים שליליים, כמו הגברת הניכור בין יהודים לערבים, החששות ההדדיים ("איום דמוגרפי" מצד אחד ו"טרנספר" וייהוד הגליל מצד שני), ואף תופעות של התנכלויות וגזענות.

בתחום הנושאים החומריים סוקר פרופ' שמיר שורה ארוכה של עניינים, כמו העוני והאבטלה במגזר הערבי, הקצאת התקציבים, קיפוח הרשויות המקומיות, סוגיית הקרקעות, שאלת הייצוג הערבי בגופים הממשלתיים והציבוריים השונים, החינוך ובעיית הבדווים. מסקנתו העיקרית היא, שנעשות פעולות תכנון חשובות לתיקון המצב בתחומים אלה, אך בפועל לא חלה תפנית של ממש.

חוברת זאת מביאה את נוסח הרצאתו של פרופ' שמיר, ומגלה, כלשונו, "תמונת מצב שאינה מרנינת לב", הטומנת בחובה "סכנות חמורות".

להורדת הקובץ.